<h1>פסקי או"ז הלכ' צדקה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אומרין לגבאי להלוות לצורך עניים כשנחסר בכיס של צדקה. וגבאי המלוה נפרע מכיס של צדקה כשימצא בו לאחר זמן ואין צריך ליטול רשות מן הנותנים בכיס. וכן כל אדם המלוה על צדקות ומעשר שרגיל ליתן וליטול כשיבא לידו, ואינו גבאי צדקה נפרע ואין צריך ליטול רשות.
האומר סלע זה של צדקה מותר לשנות בין לעצמו בין לאחר, לא שנא אמר הרי עלי לא שנא הרי זה. ומשבאתה ליד גבאי אסור לגבאי לשנותה אפילו לדבר מצוה, אם אלא דאיכא רווחא לעניים. אבל בני העיר האידנא מותרים לשנות אפילו לדבר הרשות דלב ב"ד מתנה. ומי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת מותר הגבאי לשנות לדבר מצוה.
נכון הדבר להעמיד גבאי צדקה, ובלבד שלא יהיו בהם שני אחים. והטוב בעיניי שיעמידו שני בני אדם להיות גבאי צדקה.
אם אדם אינו רוצה ליתן בקופה של צדקה יכולין בני העיר לכוף אותו אם יש סיפק בידו ליתן.
ואדם שבני אדם חפיצים בו להיותו גבאי צדקה, יש לו לקבל על עצמו. ואם עניים יחרפו אותו אין לו לחוש על זה, כי יותר טוב לו זה ממה שהיו מברכין אותו.
<h2>דף ט.</h2>
אין צדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה.
<h2>דף קלב.</h2>
הנותן מנכסיו לצדקה בעת מותו, אם קרוביו עשירים באותה שעה ואחר כך ירדו מנכסיהם, אין להם באותה צדקה אלא כשאר עניים. אבל אם היו באותה שעה עניים זכו באותה צדקה כפי צרכיהם והמותר ינתן לעניים אחרים. אבל אם נתן לקרוביו העניים לכל אחד כרצונו ואחר כך נתן צדקה בסתם, אין להם בה אלא כשאר עניים.
